פסק-דין בתיק תא"ח 38152-05-11

1.         התובעים תבעו פינוי מושכר על ידי הנתבעת.

            מדובר במושכר מסחרי ברחוב הקדר בנתניה.

2.         בכתב התביעה נטען כי החל מאפריל 2010 חדלה הנתבעת לשלם באופן מסודר את שכר הדירה.

            ב"כ התובעים מסר כי חוב שכר הדירה עומד היום על סך כ-60,000 ש"ח.

            כמו כן טוענים התובעים כי הנתבעת מפגרת בתשלום מיסי העירייה, כל אלה

בניגוד להתחייבותה של הנתבעת כשוכרת על-פי סעיף 7 ח' לחוזה השכירות. התובעים טוענים כי מדובר בהפרה מהותית של התחייבויות השוכרת אשר מצדיקה פינוי המושכר.

3.         מנהל הנתבעת טען היום לראשונה טענת סף של חוסר יריבות וטען כי חוזה השכירות לא נערך כדין על ידי התובעים.

            טענה זו לא הועלתה כלל בכתב ההגנה.

            ההפך: שם טען מנהל הנתבעת מטעמה כי הנתבעת דווקא מקיימת את חוזה השכירות על כל פרטיו ולא העלה כל טענה כנגד תוקפו.

            על כן איני מקבלת טענה כבושה זו שהועלתה לראשונה בדיון היום, וגם זאת - כטענה בעלמא.

4.         אין מחלוקת כי בשלב מסויים מסרה הנתבעת לתובעים שיק על סך 25,000 ש"ח לזמן פרעון 10.02.11 על מנת להסדיר את חוב שכר הדירה.           שיק זה משוך על ידי לקוח של הנתבעת. אין מחלוקת כי שיק זה הוצג לפרעון בבנק וחולל מהטעם שהיה לגביו צו עיקול שיפוטי. עוד אין מחלוקת כי לאחר מכן פרעה הנתבעת לתובעת סכום של 23,000 ש"ח, אך סכום זה אינו מכסה את כל חוב שכר הדירה.

            מנהל הנתבעת טוען כי למרות צו העיקול על השיק הקודם וחילולו בשל כך, היה על התובעים לשוב ולהפקידו, כיוון שלטענתו אותו צו עיקול בוטל.

            הדברים לא פורטו בכתב ההגנה, וגם היום לא הראה מנהל הנתבעת כי העיקול על אותו שיק הוסר.

            התובעים כמשכירים אינם צריכים "לרדוף" אחרי פרעון של שיק שכבר הוצג וחולל. ככל שיש ממש בטענת מנהל הנתבעת כי אותו שיק ניתן כעת לפרעון, היה עליו להסדיר זאת בעוד מועד.

5.         מנהל הנתבעת אישר היום כי הנתבעת חבה לתובעים חוב של חמישה חודשי שכר דירה שטרם נפרע. כאמור, איני מקבלת את טענתו כי התובעים היו צריכים להיפרע חוב זה באמצעות השיק שחולל. לפני איפוא הודאת בעל דין מטעם הנתבעת כי היא חבה לפחות חמישה חודשי שכר דירה שלא נפרעו.

            מנהל הנתבעת אישר אף כי יש חוב של ארנונה שהנתבעת חבה לעירייה. הוא טוען כי מדובר בחוב שהוא מגדיר כ"שוטף", היינו - לאורך שנת 2011 בלבד.

            עוד טוען הוא כי הנתבעת בלבד אחראית כלפי העירייה לחוב הארנונה, ולתובעים לא ייגרם כל נזק גם אם לא ישולם.

            אין בידי לקבל טענות אלה: כאמור, אין מחלוקת כי לפי חוזה השכירות חובתה של הנתבעת כשוכרת לשלם את הארנונה. משמעות הדבר כי על השוכרת להראות למשכירים כי היא עומדת בהתחייבות זו, דבר אשר מנהל הנתבעת עצמו מאשר שלא נעשה.

            אף הטענה כי העירייה לא תדרוש מהמשכירים בעלי הנכס את תשלומי הארנונה שלא שולמו על ידי הנתבעת, אינה מדוייקת: גם אם העירייה לא תתבע את התשלומים ישירות מהמשכירים בשלב זה, הרי ברור כי ככל שירצו לעשות דיספוזיציה בנכס, הם לא יקבלו מהעירייה אישור לטאבו בדבר תשולם המיסים, אם הללו לא ישולמו.